פסיכואנליזה מיקרוביוטה והשתלת קוצב עצב הואגוס

מאת: ד”ר שמואל הירשמן

לאחרונה השתלנו בלב השרון את הקוצב הוגאלי הראשון בישראל לאינדיקציה נפשית. כפסיכיאטרים אנחנו מנסים לחבר בין עולמות המדע והנפש.

באופן פרדוקסלי, על אף שנתפס אחרת, העולם הפנימי חדיר הרבה יותר לפלישה חיצונית מאשר הגבול החיצוני של הגוף. כשחושבים על הגבולות שבין אדם לסביבתו חושבים לרוב על העור כקו הגבול המגדיר היכן אני מתחיל והיכן נגמר. אולם גבול לא פחות משמעותי הוא הגבול הפנימי שבין מערכת העיכול ודרכי הנשימה והעולם החיצוני. פה הגבולות הרבה יותר מטושטשים. במערכת העיכול חיים יותר חיידקים מאשר יש תאים בגופנו. הם נמצאים באינטראקציה אינטנסיבית עם הגוף מייצרים חומרים הדולפים פנימה, משפיעים על מי שאנחנו בפעילות מתמשכת ובלתי נפסקת ומעצבים אותנו. העובדה שגבול העולם הפנימי שלנו הוא פחות מובחן מהעולם, מאשר הגבול ההיקפי שלנו, היא בעלת חשיבות וסימבוליזציה נפשית עמוקה. דווקא בתוך תוכנו אנו פחות מובחנים מהעולם החיצוני וחשופים להשפעה שיכולה להיות מיטיבה או קטלנית. באופן הקיומי הממשי אנחנו לא יכולים לחיות ללא השפעה זו.

האדם אינו יכול לספק לעצמו את כל החומרים ואנו נדרשים לעזרת חיידקי המעי, מאידך חלק מהחיידקים במעי מסוכנים לנו ביותר ועלולים להביא לנו למחלות ואפילו מוות. זהו מחול תוסס המפעיל את המערכת החיסונית והמערכות הקשורות לתחושות כמו המערכת האוטונומיות (סימפטטית ופראסימפטית). מערכת אוטונומית זו היא המערכת המתווכת עבורנו את הקשר גוף-מוח. התחושות ממערכות אילו מתפרשות כרגשות כמו חרדה והתרגשות. בהתאהבות  למשל יש תחושת פרפרים בבטן, דופק מואץ, הסמקה, הזעה וכולי. תחושות אלו עמומות ומפושטות בגוף. העמימות של התחושות האוטונומיות יוצרות מקבילה נפשית וסימבולית של חוסר בהירות ואי ידיעה K– (.( – Knowledge  גם המטפל מתקשה להבין ולתת תיאור מדוייק של מה קורה עם המטופל ומה הוא חש. במגע של העור קיימים חושים כמו 2 point discrimination  (יכולת להבחין בשתי נקודות לחץ על אף שהם קרובות), חיישני לחץ, חום וכדומה המאפשרים ליצור תמונה מדויקת יחסית. מידע זה מתחבר גם לחושים אחרים כמו ראיה ושמיעה, חושים המכוונים למיקום במרחב ולהסבר המתרחש. בחוץ קשר הזמנים בין תפיסות חושיות והתוצאה הם מידיים. אני מרגיש דקירה בעור, שומע זמזום, אני רואה יתוש, אני מבין מה קרה.  בפנים, במערכת העיכול, קשה לדעת מה מתרחש. הקשר בין כניסת אוכל ושינויים בגוף הפנימי איטיים ומורכבים. השפעת תזונה, תרופות וחומרים על אוכלוסיית המעי והשפעתם על המערכת האוטונומית לרוב מושהית. 

העור משמש כמיכל ראשוני לחלקי העצמי הנמצאים באי-אינטגרציה (Bick 1968(. העור הופך מיכל לאין סוף חלקים וחוויות ואוסף אותם למכלול. בתוך מערכת העיכול ההתרחשויות לא מגיעות לכלל ידיעה, המשגה או מודעות.

עם הזמן מתגבשת הכרה שאני יכול להבין את העולם החיצוני-חיצוני יותר טוב מאשר את עולמי החיצוני-הפנימי ויש לכך משמעות. נוצרת תחושת ספק מתמיד בגיבוש העצמי הפנימי. העובדה היא שבכל רגע נתון המערכות הפנימיות שלנו המתווכות את עולם הרגש (המערכות האוטונומיות) יכולות להשתולל מבלי שנוכל להסביר זאת לעצמנו. כך נוצרות תפיסות עולם של עצמי לא יציב, בלתי צפוי ובמקרים רבים אפילו זר לעצמנו, מפוצל מאתנו, פועל בניגוד לרצוננו. איים של מצבים אוטיסטיים ראשוניים (אוגדן).

מידת אי היציבות תלויה במידת רבה בשני גורמים: א. ביולוגיים כולל האינטראקציה הפנים גופית של הפרט והמציאות הפנים בטנית שלו מול עולם המיקרוביוטה.  ב. חוסר יציבות בהיבט הנפשי שקורה כשהמערכות האוטונומיות הופכות בלתי יציבות ומגיבות בפעילות יתר כתוצאה מסטרס, טראומות נפשיות והעדר הורות מיטיבה -התיאוריה הפוליווגלית (Polyvagal theory, Porges 2001).

מושג הפוזיציה שהונחל דרך הפוזציות הסכיזו-פרנואידיות, המאניות והדפרסיביות (מלאני קליין) שונה משלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואליים (פרויד). האדם מתמודד עם הפוזיציות השונות  בשלבי ההתפתחות השונים. ניתן להמשיג הבדל זה בין פוזיציה לשלבי ההתפתחות גם בהקשר הנדון כאן. תפיסת העולם המגובשת והבהירה שנוצרת סביב העור והגבול לעולם החיצוני תשמש כבסיס ליצירת שלבי ההתפתחות הפסיכולוגיים. לעומתם החוויות הפנימיות שלא מוגדרות בבהירות משמשים בסיס לפוזיציה. בראיה זו החוויות הפנימיות יכולות לחזור ולהפתיע אותנו גם מול מבני אישיות יציבים.

אוגדן מתאר את הפוזיציה האוטיסטית מגעית כ- “חוויה המביאה לידי הרגשת דליפה, התמוססות, היעלמות או נפילה לתוך חלל נטול צורה ותיחום (Bick 1968; EGddini;1987; Rosenfeld; 1984 (  ביטויים נפוצים של חרדה אוטיסטיטית מגעית כוללים הרגשת בהלה של אדם שהוא נרקב תחושה כי סוגריו ואמצעים אחרים המשמשים להכלת תכולתו הגופנית בוגדים בו, כי הרוק השתן, צואה , הדם , נוזלי הוסת וכולי דולפים החוצה.” (הקצה הפרימיטיבי של החוויה, עמוד 72, הוצאת עם עובד). תיאוריו של אוגדן ממחישים באופן קונקרטי את התהליכים המתרחשים בתוך עולמנו הפנימי הממשי. חוויות אילו יכולות לצוץ out of the blue להפתיע אותנו להשאירנו מבולבלים מפורקים וזקוקים לאיסוף. לעיתים תתאפשר רגיעה מול תחושות אילו על ידי מגע העור. כאן הדיוק שבתחושות החיצוניות יכולות להוות מיכל למזור ורגיעה. זאת הסיבה והחשיבות לשימוש ב “Hard Objects” לאנשים רגרסיביים במיוחד וגם לכולנו.

עצב הואגוס הוא העצב הגדול ביותר המקשר ישירות את המוח לאברי הגוף הפנימיים. מסיבה זו הוא מהווה נקודה ארכימדית להשפיע במקום שבו לא נבנתה מערכת “עור מכילה”. עתה נבחנת טכניקה טיפולית מעניינת של גריית עצב הואגוס (חשמלית או אחרת) ויצירת העברת מידע עיצבי “רגוע” מהאיברים הפנימיים למוח.  טיפול זה מונע את התקפי הסערה האוטונומית ומייצר הכלה פסיכולוגית-טכנולוגית חדשה. בשלב זה הוא מאושר לשימוש בהתוויה של דיכאון בלבד בישראל. 

הבלוג “טיפול, מילה ומשמעות” נועד לתת במה לדיון בנושאים המעסיקים את צוות המרכז הרפואי בכל קשת מקצועות בריאות הנפש. 

עורכת מקצועית: ד”ר דורית פורת